צוואות בין בנות זוג

כשאני פוגשת אנשים לצורכי הסדרה של ענייני משפחה (הסכמי זוגיות, הסכמי הורות, הסכמי ממון וכל כיוצ"ב) אני תמיד עומדת על כך שכחלק מהסדרת העניינים המשפטיים נערוך גם צוואות. כשמדובר על אנשים בני שישים ומטה הם בדרך כלל מסתכלים עלי כאילו כרגע הודעתי שאני מייחלת למותם חלילה...

השאלות השכיחות ביותר שאני נשאלת היא מדוע בכלל שאדם צעיר יערוך צוואות ואיך ניתן לערוך צוואה אם סביר שהמצווה בכלל לא יודעת מה יהיה רכושה בעת מותה, בעוד עשרות שנים (כמקווה).

ברשימה הזו אני מבקשת לענות בדיוק על השאלות הללו. להסביר את הראציונאל הבסיסי בעריכת צוואה ואת הצורך המיוחד בעריכת צוואות אצל בני זוג מאותו המין.

פטירה של אדם שלא ערך צוואה

חוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק הירושה), קובע מי הם יורשיו של נפטר/ת שלא ערכו צוואה. אם לנפטר/ת אין בני זוג ו/או ילדים הרי שהיורשים הם ההורים האחים או הסבים והסבתות וצאצאיהם. אם לנפטר/ת יש בן / בת זוג וילדים הרי בני הזוג יורשים חצי והילדים יורשים חצי. אם לנפטר/ת יש בן/בת זוג אולם אין ילדים הרי שבן/בת הזוג יורשים שליש והיורשים ממשפחת המוצא יורשים שני שליש. א-ב-ל אם בני הזוג היו נשואים לפחות 3 שנים וחלק מהעזבון (או כולו) הוא דירת המגורים המשותפת הרי שבן/בת הזוג יורש את כל דירת המגורים. במקרה שיש ילדים ללא בן / בת זוג הרי שאלו יורשים את מלוא העזבון בחלקים שווים.

עקרון נוסף שיש להבין בענייני ירושה הוא שאם אדם לא ציווה במפורש אחרת הרי שכל יורשיו יורשים יחד את כל רכושו (ובשפה משפטית: לכל אחד מהיורשים יש חלק בלתי מסויים בכל נכסי העזבון). המשמעות היא שאם לנפטר היה למשל חשבון בנק על שמו הרי כל היורשים יירשמו כבעלים באותו חשבון. אם היתה לו דירה כל היורשים יירשמו כבעליה במקומו (לפי חלקם בעזבון) וכן הלאה.

מי שההוראות הללו מתאימות לרצונו אכן לא צריך לערוך צוואה.

אלא שלרוב האנשים ההוראות הללו לא מתאימות. ואתן רק שתי דוגמאות:

נניח שלנפטרת יש בת זוג ו2 ילדים משותפים עם בת הזוג. כאמור לפי החוק, בת הזוג יורשת חצי והילדים יורשים יחד חצי. בדוגמה שלנו כל אחד מהילדים יורש 25%. נניח שחלילה הלכה הנפטרת לעולמה בגיל צעיר בעוד הילדים קטינים. היא הותירה אחריה בת זוג עם שני ילדים קטנים שעכשיו עליה לגדלם ולפרנסם לבד. ברור שמדובר במשבר משפחתי כבד. ייתכן שבת הזוג הנותרת בחיים תרצה להשתמש בחסכונות שהשתיים צברו עד להתארגנות מחדש. אולי היא תרצה למכור את דירת מגורי המשפחה על מנת להתגורר ליד הוריה או במקום אחר בו תהיה לה יותר עזרה בגידול הילדים הקטנים. בהרבה מהמקרים התוכניות הקודמות שתיכננו בנות הזוג כבר לא רלוונטיות וצריך "לחשב מסלול מחדש". הבעיה היא שלפי חוקי הירושה כל הנכסים עכשיו שייכים גם לילדים קטינים. בת הזוג שנותרה לא תוכל להשתמש באף אחד מהם ללא אישור בית המשפט. היא לא תוכל להוציא כסף מהבנק (אפילו אם היא אחת מבעלי החשבון המשותף) לא למכור את הדירה, לא את הרכב ולא כל דבר אחר ללא הליך משפטי. בית המשפט יבקש להבטיח שהזכויות של הילדים הקטינים נשמרים. ייתכן שהוא ייתן לה להשתמש ברכוש או בחלקו לצורך מזונותיהם, תוך פיקוח שלו או של האפוטרופוס הכללי. ייתכן שהוא יחייב אותה להפקיד את חלקם של הילדים בחשבונות על שמם כך שיוכלו להנות מהרכוש בבגרותם. בכל מקרה התארגנות מהירה יעילה ועצמאית לא תתאפשר.

גם בדוגמה השניה שאני מבקשת לתת יש לנו בנות זוג עם שני ילדים משותפים, שחיות יחד עשרות שנים. בדוגמה הזו הנפטרת הלכה לעולמה בשיבה טובה. בת הזוג שנותרה היא בשנות ה-80 לחייה ואילו הילדים הם בגילאי 50 לערך. גם במצב דברים זה, שהוא המצב השכיח ביותר, לא בטוח שתרצו ירושה בהתאם לחוק. במקרה הזה, בת הזוג היא כבר עמוק בגיל הפנסיה. היא אינה מסוגלת לפרנס את עצמה, וסביר שהיא הסתמכה כלכלית על מה ששתי בנות הזוג חסכו יחד בכל תקופת חייהן המשותפים. לעומת זאת, הילדים הם בגיל העבודה, בד"כ עצמאים כלכלית, ולא הסתמכו על ירושת ההורים.

בשתי הדוגמאות הללו רבים מאיתנו מעדיפים לדאוג בצוואה בראש ובראשונה לבן / בת הזוג מתוך הנחה שהם, בשעתם, ידאגו לילדים (ניתן גם להבטיח בצוואה בדרכים כאלו ואחרות ובמידת סבירות ראויה שכך אכן יקרה).

כמובן שבסיבוכי החיים יש דוגמאות מורכבות יותר: כשהילדים אינם משותפים לבן / בת הזוג, כשאדם יודע שיורשיו הפוטנציאליים מסוכסכים ביניהם או עלולים להסתכסך והוא אינו רוצה שהם ימצאו את עצמם בעלים במשותף של כל הנכסים, כשאחד מיורשיו של אדם הוא "חסוי" ועוד ועוד.

עבור כל המקרים הללו כדאי מאוד לערוך צוואה.

עריכת צוואה

כבר מהדוגמאות שהבאתי לעיל, ברור מדוע כל כך הרבה אנשים עורכים צוואות אפילו בגיל צעיר. צוואה מאפשרת להחליט באופן חופשי לגמרי מי יהיו היורשים (למשל: הצוואות הנפוצות ביותר מורישות הכל לבני הזוג ואחרי מותם לילדים המשותפים), מה יהיה חלקו של כל אחד מהיורשים (בשפה משפטית מדוייקת: "הנהנים" מהצוואה) ולא פחות חשוב, מה יירש כל אחד מהם. (למשל אפשר לצוות דירה שנקנתה להשקעה רק לילדים או למי שסייע ברכישתה ואילו את דירת המגורים לבן / בת הזוג להבטחת זיקנתו.).

הצוואות מאפשרות להגביל את השימוש בירושה, לחייב שימוש מסויים בירושה, להבטיח למשל שתיוותר ירושה לילדים, שהירושה לא "תזלוג" לבני זוג עתידיים של בני זוגנו הנוכחיים ועוד ועוד. הצוואה מקנה לנו שליטה מה ייעשה ברכושנו, מקטינה את הסיכון בסכסוך (במיוחד אם היא נערכת ברגישות ונכתבת באופן מקצועי וברור.) ומאפשרת לנו לדאוג ליורשינו על פי צרכיהם האמיתיים בכל טווח זמן.

צוואות בין בנות זוג

כמו שאמרנו, לפי חוק הירושה בני זוג רשאים לרשת את בני זוגם. אלא שבני זוג לעניין חוק הירושה פורשו כאנשים שנישאו זה לזו וזו לזה (שאלה משפטית נפרדת היא מה מעמדם של בני זוג מאותו מין שנישאו זה לזה. שאלה שעד כה אין לה תשובה חד משמעית בדין.). אחת הסיבות לכך היא שחוק הירושה מתייחס מפורשות ל"ידועים בציבור" (בסע' 55 לחוק) וקובע ש"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם, ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו את מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין, אילו היו נשואים זה לזה".

בשפה של בני אדם – איש ואשה שהם ידועים בציבור יורשים זה את זו כאילו היו בני זוג נשואים. אבל מה דינם של איש ואיש או אשה ואשה? במהלך השנים ניתנו פסיקות סותרות בעניין הזה. גם שופטים רבים שלצרכים אחרים נתנו פרשנות מרחיבה למושג בני זוג, לא החילו את הפרשנות הזו על דיני הירושה בשל לשונו המפורשת של החוק.

בשנת 2004 יצא פסק דין בבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 3245/03) שקבע ברוב דעות שכוונת החוק היתה להכיר גם בבני זוג מאותו המין, אלא שהמחוקק לא העלה מציאות זו על דעתו בשנות ה-60'. לכן כיום נוטה הפסיקה להחיל את חוק הירושה גם על בני זוג מאותו מין. אלא שיש בכך סיכון משמעותי – אין המדובר בחוק, ואפילו לא בפסיקה של בית המשפט העליון. מדובר בפסיקה של בית משפט מחוזי, שכיום היועץ המשפטי אינו מתנגד לה. ככל שגישת היועץ המשפטי לממשלה תשתנה, או ככל שישתנו המגמות בבית המשפט העליון (נכון להיום, הפסיקה, במיוחד בבית המשפט העליון, נוטה להכיר בזכויות וחובות כלכליים של בני זוג מכל הסוגים באורח שוויוני למדי.) הרי שייתכן שהעמדה תשתנה. כשמדובר על צוואה, שמטרתה לצפות עשרות שנים קדימה, קשה מאוד להסתמך על פסיקה חד פעמית של בית המשפט המחוזי גם אם בינתיים נפסק כך גם בפסק דין נוסף בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (בשנת 2020).

אבל הבעיה החריפה ביותר היא סמכות בית הדין הרבני בענייני צוואות וירושות. בית הדין הרבני מוסמך לתת צו ירושה אם כל "הנוגעים דבר" מסכימים לסמכותו. מוסכם שה"נוגעים בדבר" במקרה בו אין צוואה הם היורשים על פי הדין. בשנת 2011 הגיע לבית הדין הרבני בחיפה תיק, בו אמו של נפטר ביקשה מבית הדין ליתן צו ירושה שכן לנפטר לא היו ילדים או יורשים אחרים מלבדה. בן הזוג של הנפטר טען שלא ניתן לתת צו לפיו האם היא היורשת היחידה שכן הוא בן זוגו של הנפטר, והוא כלל אינו מסכים לסמכות בית הדין הרבני. בית הדין קבע שהוא אינו יורש על פי דין שכן לפי סע' ה"ידועים בציבור" הוא אינו נחשב בן זוג ולכן כלל אין לו מעמד בתיק, הסכמתו או התנגדותו אינם משפיעים על סמכות בית הדין וודאי שהוא אינו זכאי לרשת. במילים אחרות, באמצעות בתי הדין הרבניים, יכולות משפחות המוצא של נפטרים להט"בים "לעקוף" את זכויות בני הזוג של ילדיהם ולנשל אותם כליל מהירושה.

הבעיה המרכזית והמצויה ביותר היא בנושא הראיות. כשאדם מגיש בקשה לצו ירושה בו הוא טוען שהוא ידוע בציבור של מאן דהו הוא חייב לספק לכך ראיות. עצם העובדה הזו, גם אם איש לא מתנגד לזכויותיו ברכוש הנפטר/ת מסרבלת ומקשה על ההליך.

צוואה פותרת את כל הללו באופן פשוט, ומבטיחה הליך קל "טכני" וזול במקרה של פטירה (כמובן כשאין התנגדויות וסכסוכים). הליך שלוקח לכל היותר כמה חודשים ולא כמה שנים...

צורת הצוואה ותוכנה

בעקרון יש שלוש דרכים בהן אדם בריא יכול לערוך צוואה – האחת בפני נוטריון, השניה בפני שני עדים שיחתמו שהוא חתם על הצוואה בפניהם, שהם ראו שהיא נעשתה מרצונו ושהוא צלול בדעתו וכשיר בנפשו לערוך צוואה, והשלישית כשהאדם כותב את הצוואה ממש בכתב ידו (ולא במחשב!) וחותם עליה.

בשתי הדרכים האחרונות לא נדרש עורך דין אלא שלא פעם ולא פעמיים מתגלה כי אדם התכוון להורות דבר אחד ומשום חוסר נסיונו המשפטי הורה משהו אחר לגמרי. לכן אני מאוד ממליצה לערוך צוואה בעזרת עורך דין. מכל מקום, הדרך הכי פחות מומלצת היא עריכת צוואה בכתב יד. ממש לא בא לכן שהיורשים שלכן "יבלו" בבית המשפט שנים, ויוציאו אלפי ₪ על מומחים רק כדי להוכיח שהצוואה שלכן היא אכן הצוואה שלכן...

בנוסף, כפי שאמרתי קודם, צוואה יכולה לכלול הוראות מורכבות מאוד ולא רק את זהות היורשים אלא גם מה עליהם לעשות עם הירושה שלהם, או מה אסור להם לעשות, במה תלויה הירושה או זהות היורש, מה קורה אם אחד היורשים נפטר ועוד ועוד. לעיתים קרובות ההוראות הללו קריטיות.

לצורך רשימה זו אתן רק דוגמה אחת: אם אנחנו עורכות צוואה בגיל צעיר ואנחנו מורישות חלק ניכר מרכושנו או את כולו לבני הזוג שלנו. לאחר שנים של זוגיות נפרדנו ושנים לאחר הפרידה הלכה מי מאיתנו לעולמה. אם כתבנו צוואה פשוטה ולא תיקנו אותה אחר כך אכן בת הזוג שאנחנו כבר ממש לא מעוניינות לדאוג לה כלכלית תירש אותנו... לצורך כך צריך להתנות את הצוואה בקיום הזוגיות מצד אחד, ומצד שני להבטיח שמימוש הצוואה יהיה קל ופשוט ובת זוגנו לא תצטרך לנהל הליכים מורכבים כדי להוכיח שאכן היא בת הזוג שלנו.

כאמור תוכן הצוואה הוא נושא מורכב ביותר. אני מבקשת להתייחס רק לעוד נקודה אחת – כפי שהבטחתי בתחילה: איך עורכים צוואה כשאין לי מושג מה יהיה רכושי בעוד עשרות שנים (או אפילו בעוד חודשים ספורים)? התשובה היא שאין שום חובה להתייחס לרכוש ספציפי בעת עריכת צוואה. אפשר לחלק צוואה כך שכל אחד מהיורשים מקבל חלק מסויים (נניח 1/2 או 1/4 או 50% או 30% וכו') מכלל הרכוש ולא חשוב מה יהיה הרכוש הזה. אפשר להתייחס לסוגים של רכוש: להבטיח דירת מגורים לפלונית, מיטלטלין לאלמוני ורכוש עיסקי (כגון מניות או חנות) לפלמונית. ניתן להוריש לאנשים שטרם נולדו ובלבד שהם קיימים במועד מימוש הצוואה (כך למשל ניתן לנסח הוראה לפיה ילדיי או נכדיי ירשו אותי אם יהיו לי כאלה במועד מימוש הצוואה ואם לא אז אחיי ירשו אותי) הצוואה מאפשרת לנו חופש פעולה גדול והיערכות לעשרות שנים קדימה, במצבי חיים משתנים.

הפקדת צוואות

עריכת צוואה שנערכה כדין (בפני נוטריון, גורם שיפוטי, בפני שני עדים או בכתב יד), כשהמצווה היה כשיר מנטלית לערוך אותה היא צוואה תקפה, ואין צורך בכל פעולה נוספת על מנת שהיא תהיה ברת מימוש לאחר פטירת המצווה. עם זאת, על מנת לשמור את הצוואה ולהבטיח את מימושה, ניתן להפקיד אותה אצל "הרשם לענייני ירושה" באזור מגורינו. על מנת לעשות זאת יש להגיע אישית לרשם לענייני ירושה (לאחר זימון תור) עם צוואה מקורית, ותעודה מזהה ולשלם אגרה או לעשות זאת באופן מקוון באמצעות מערכת ההזדהות הממשלתית עם צוואה סרוקה בצבע. כאמור ההפקדה אינה מתקפת את הצוואה אבל היא מבטיחה שגם אם איבדנו אותה, או שיורשינו בכלל לא יודעים על קיומה, הרי שאם מישהו יגיש לאחר מותנו בקשה לצו ירושה, הצוואה "תקפוץ" מהמחשב וכך יובטח מימושה. כך למעשה ישנו הליך בירוקרטי פשוט וזול יחסית שמבטיח את שמירת הצוואות שלנו גם למשך עשרות שנים.

בברכת אריכות ימים

זיוה אופק, עו"ד